התנהלות משפטית תקינה תמנע הרמת מסך בחברה בע"מ וחיוב אישי של בעל המניות

חוק החברות, התשנ”ט-1999 קובע, כי חברה הנה בעלת “אישיות משפטית נפרדת” מבעלי המניות שלה. לפי עקרון זה קיים מעין מסך דמיוני שחוצץ בין בעלי המניות בחברה לבין החברה, כך שהחברה היא האחראית הבלעדית למעשים שלה, למחדלים שלה ולהתחייבויותיה הכספיות ולא ניתן לפנות באופן אישי לכיסם של בעלי המניות לפירעון חובותיה (יוער, כי חובתו של בעל מניות מסתכמת בגובה ערכה הנקוב של המניה ותו לא, וגם זאת במועד פירוק החברה בלבד).

בצד זאת, החוק קובע מקרים חריגים שבהם יהא בית המשפט מוסמך להורות על “הרמת מסך” ולייחס את חובות החברה לבעלי המניות באופן אישי. זאת לרוב במקרים שבהם בית המשפט נוכח, כי נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

בסעיף 6 לחוק החברות נקבע מתי ניתן יהיה להרים את המסך בין החברה לבין בעלי מניותיה:

 “(א) (1)   בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)   לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

          (ב)  בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

          (ג)   בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).”

כך למשל בע”א (עליון) 4347/04  קיבוץ משמר העמק  ואח’, נגד עו”ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע”מ, (21/01/2009) (פורסם בדינים)  קבעה כב’ הש’ פרוקצ’ה, כי:

 “לענין הרמת מסך, מבהיר הסעיף המתקן (הכוונה לסעיף 6 לחוק החברות לאחר שתוקן בשנת 2005.א.ב.), ראשית, כי המקרים בהם ניתן לייחס את חובות החברה לבעלי המניות יהיו כאשר בנסיבות הענין “צודק ונכון” לעשות כן, אך לא כעילה העומדת לעצמה, אלא רק בהתקיים אחד המצבים המפורטים באותה הוראה, קרי – כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. על-פי הוראת החוק, גם בהתקיים אחד המצבים האמורים, הרמת המסך כפופה בכל מקרה לכך שהדבר יהיה “צודק ונכון” בנסיבות הענין; שנית, אמצעי הרמת המסך מוגבל למקרים חריגים בלבד, שבהם נעשה שימוש פסול באישיות משפטית נפרדת;

 שלישית, לתנאים שנכללו בהסדר המקורי לצורך הרמת המסך נוספו תנאים מפורשים נוספים:

 (א)    מודעות בעל המניה לשימוש הבלתי נאות של החברה בעקרון באישיות המשפטית הנפרדת באחד המצבים המצדיקים הרמת מסך, כאשר מודעות לענין זה כוללת עצימת עיניים, קרי: גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות שגרמו לשימוש פסול כאמור, אך תוך הימנעות מלבררן, ייחשבו מודעות, למעט רשלנות בלבד.

(ב)    התחשבות בשיעור אחזקותיו של בעל המניות בחברה. כך, למשל, מקום ששיעור החזקותיו של בעל מניות בחברה הוא כזה שאינו מקנה לו מעורבות או פיקוח כלשהו על פעולות החברה, עשוי להתקיים מצב בו לא יהיה זה צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות כלפיו. בכך מצביע החוק על אבחנה בין משקיעים אקטיביים למשקיעים פאסיביים. בעיקרו, הוא אינו מיועד לחול על בעלי מניות קטנים, שחלקם בניהול החברה וברווחיה זניחים (חביב-סגל, שם, עמ’ 324).

(ג)     יש חשיבות לצורך העניין למידת קיום חובותיו של בעל המניות כלפי החברה על-פי סעיפים 192 ו-193 לחוק; הוראות אלה קובעות את חובות בעל המניות ובעל השליטה ובעל כוח הכרעה בחברה לפעול בתום לב ובדרך מקובלת כלפי החברה ובעלי המניות האחרים בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו בחברה.

(ד)         היקף יכולתה של החברה לפרוע את חובותיה”.

מכאן ניתן ללמוד, כי כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או כדי לקפח נושה של החברה, או באופן שפוגע במטרות החברה, תוך לקיחת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, מדובר בנסיבות המצדיקות הרמת מסך.

בית המשפט בוחן האם בעל המניות היה מודע לסיכונים הבלתי סבירים שהחברה לוקחת. בית המשפט יראה אדם כמי שהיה “מודע” גם אם רק חשד בטיב ההתנהגות, או באפשרות קיום הנסיבות, אך נמנע מלברר אותן.

בית המשפט יכול להורות על הרמת מסך גם במקרה בו אין הפרדה ברורה בין הנכסים של החברה לבין הנכסים הפרטיים של בעלי מניותיה. מקרים אלה נפוצים בחברות יחיד, בחברות עם מעט בעלי מניות או בחברות משפחתיות (ע”א 4606/90 מוברמן נ’ תל מר בע”מ, פ “ד מו(5) 353 (1992)).

“עילת המימון הדק” – מימון דק זוהי עילה להרמת מסך, אשר  מתייחסת למצבים בהם ההון העצמי שבעלי המניות השקיעו בחברה היה נמוך מידי, ביחס לרמת הסיכונים שנוצרו לנוכח פעילות החברה. במקרה של חברה המתבססת על מימון דק, הסיכון שמוטל על גורמים הבאים עמה בפעילות מסחרית הוא רב ולפיכך בית המשפט עשוי לקבוע, כי יש להעביר את הנטל והאחריות לחדלות הפירעון שלה לבעלי מניותיה.

לסיכום, מומלץ לבעלי חברות להתייעץ עם עורך דין מסחרי שמתמחה בדיני חברות כיצד לנהל את עסקיה השוטפים של החברה באופן שיבטיח התנהלות משפטית ועסקית תקינה וזאת בכדי לא להיכנס ליסודות החוק שמאפשרות להרים מסך לחברה ולאפשר לנושים לתבוע את בעל המניות באופן אישי.